נהג מונית אשר סרב לקחת נוסעים לר"ג- הורשע בדין

כנגד הנאשם - נהג מונית - הוגש כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירה של סירוב לביצוע שירות בר פיקוח וזאת בניגוד לסעיף 28(א) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח-1957.

בכתב האישום נטען כי זוג נוסעים עצרו את מוניתו של הנאשם בת"א ולאחר שנכנסו למונית והנאשם שאל אותם ליעד נסיעתם והם השיבו שברצונם להגיע לרמת גן, סירב עפ"י הטענה הנאשם להסיעם למרות שהיה פנוי לביצוע הנסיעה, והנוסעים נאלצו לפיכך לרדת מהמונית.

הנאשם כפר וטען כי מדובר היה באירוע שבו הוא נע בפקק עם מוניתו ברח' יגיע כפיים בת"א לאחר שהוריד שם נוסע אחר, וכלל לא התכוון לקחת כל נוסע נוסף אלא לחזור לביתו שבראשון לציון, וכי לפתע ניגש גבר לדלת האחורית של המונית, פתח את הדלת והחזיק בה, וכי למרות שהנאשם אמר לו לדבריו וכי הוא אינו פנוי לנסיעה, הוסיף אותו גבר להחזיק בדלת המונית, קרא לבת זוג והם נכנסו למונית והנאשם אכן סירב להסיעם למחוז חפצם.

לנוכח כפירתו וגירסתו של הנאשם נשמעו ההוכחות.

מטעם התביעה העידו הנוסעת (הגב' אורלי רוט - ע.ת. 1) והנוסע (מר אביחי ברלב - ע.ת. 3) אשר על יסוד תלונתם נפתחה החקירה והוגש כתב האישום, וכן העיד חוקר משרד התחבורה מר רמי בינו (ע.ת. 2) אשר גבה את הודעת הנאשם בחקירתו.

מטעם התביעה הוגש הפתק עליו רשמה הנוסעת את פרטי המונית, בעלי המונית ושעת האירוע

(ת/1) וכן הודעתו של הנאשם (ת/2) טופס הזמנה לחקירת הנאשם (ת/3) ותדפיסי סיכום רלבנטיים למועד האירוע מן המונה במוניתו של הנאשם (ת/4).

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו (ע.ה.1).

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מן העדים ומסימני האמת שעלו במהלך עדותם, ולאחר שנתתי את דעתי בכובד ראש לראיות ולמיכלול טיעוני הצדדים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה כנדרש בנטל ההוכחה בתיק זה וכי דין הנאשם להרשעה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

הנוסעים (ע.ת. 1 וע.ת. 3) עשו עלי רושם אמין בעדותם. עדויותיהם היו קוהרנטיות אך מנגד גם לא מושלמות ומהוקצעות באופן שיעיד אולי על תיאום וחוסר ישירות וכנות. מקום שמי מעדים אלה לא זכר דבר מה בשל חלוף הזמן לא היסס הוא לומר זאת.

אני מאמין לעדי התביעה הללו כי לא התפרצו כלל למוניתו של הנאשם בעת שעמד בפקק כביכול, אלא סימנו אל עבר מוניתו של הנאשם וזה האחרון נעצר ביוזמתו לידם ואף שאל אותם לאן הם רוצים להגיע.

אני מאמין לעדי התביעה על כי כאשר ישבו הם שניהם במונית והודיעו לנאשם כי מחוז חפצם הוא רמת גן, אמר הנאשם לנוסעים (ואף בדרך של הרמת קול וצעקות) כי אין הוא מוכן לקחת אותם ליעד זה.

הנאשם העיד באופן מפורש מעל דוכן העדים כי לאחר שהוריד נוסעים אחרים ברחוב בו עסקינן ביקש להגיע לביתו בראשון לציון כי סיים את עבודתו באותו יום וזו היתה נסיעתו האחרונה וכי נסע לאחר האירוע (שהיה בשעה 00:25) ישר הביתה.

והנה, מעט מהמשך חקירתו הנגדית בבית המשפט, התקשה הנאשם להסביר הכיצד אם כך בסרט המונה במוניתו מופיעות באותו לילה נסיעות נוספות כדלקמן:

בשעה 00:32, 7.71 קילומטרים, 34 ש"ח.

בשעה 01:50 מרחק לא ידוע, 30 ש"ח.

ובשעה 02:36, 5.84 קילומטרים, 30.10 ש"ח.

בכל הכבוד לנאשם, הסתירה מן העולה מן המונה במוניתו בקשר עם נסיעות וביצוע זמני הנסיעות לבין גירסתו כי סיים את הנסיעות עובר לשעה 00:25 באותו לילה, איננה תורמת לאמינות גירסתו בתיק זה.